מקום מפגש

בלוטי אלונים קלויים ומסוכרים

בישול בלוטים 
אחד ממטעמי השדה של ראשית החורף הראשונים שהכרתי, היו משקה ותבשיל בלוטים של אלון תבור. חבריי סיפרו לי שהם  בישלו גם בלוטים של אלון מצוי למצב אכיל, אך הדבר דורש יותר עבודה. תבשילי הבלוטים הינם חלק מהמורשת הקולינרית של עדות המזרח - סבתא שלי מספרת שבעיראק היו מוכרים בלוטים (לא ברור של איזה מין) בשוק של בגדד ובמגדל העמק סיפרו לי תושבים שאכלו את הבלוטים חיים!
השנה, לאחר שזמן רב אני לא מלמד בסביבת אלוני תבור, יצא לי להדריך בפנימיית אלוני יצחק, הטובלת ביער אלונים קסום. מכיוון שהכפר מוקף בגדר היקפית, חזירי בר, שהם הסועדים העיקריים של הבלוטים בטבע, אינם יכולים לאכול אותם וכך היתה לנו הזדמנות להנות מאחר הצהרים של בישולי בלוטים.

התחלנו במלאכת האיסוף של הבלוטים ברחבי הכפר, תוך כדי מיון של הבלוטים לפי משקל וזניחת הבלוטים עם חורי היציאה של זחלי חרקים למיניהם.

את מלאכת פיצוח הקליפות עשינו עם בולי עץ שהיו זמינים לנו במקום. ניפינו עוד בלוטים עם זחלי חרקים, שהפרענו לשלוותם.
ריכוז המרירות בבלוט נימצא ליד השורשון והניצרון שנמצאים בקצה המחודד של הבלוט. את זה ניתן ללמוד גם מהעורבנים והיערונים שמשאירים בלוטים חצי אכולים בשדה. הסרה של הקצה המריר מאפשרת לקבל בלוט אכיל עם פחות בישולים.

כמה אנשים החלו לעבוד על קפה הבלוטים בסדר הבא:
  • קלייה קלה של הבלוטים משחררת עוד קצת מהמרירות.
  • כתישה עד כמה שיכולנו במגבלות הזמן
  • בישול עם הרתחה משמעותית וקצת סוכר יצרו משקה מחמם ומשביע.
בעבר הייתי מכין את הבלוטים קלויים ללא תוספות, אך פרץ יצירתיות בקבוצה הביא אותנו ליצירת מתכון של בלוטים מסוכרים :
  • בישלנו את הבלוטים המפוצחים בישול קל להורדת המרירות. שתי הרתחות חוזרות עשו את העבודה.
  • ייבשנו את הבלוטים בקלייה.
  • הוספנו סוכר למחבת, דבר שייצר זיגוג כרמל - ממש כמו "אגוזים סינים"


בתאבון
בלוטי אלונים מסוכרים