fbpx

מקום מפגש

מיומנות הגישוש

Slide1 min 1

כשאני מטייל בשדות הגליל התחתון בסתיו ומוצא עקבות של צבי, אני מבין כי זו תקופה דלה במקורות מזון. העשב היבש לא יכול לכלכל את כל  צרכי התזונה של הצבאים. מבט קל קדימה יחשוף שביל צר ברוחב עשרה ס"מ – שביל צבאים ברור . השביל מתמשך על קו גובה ונע  בכיוון כללי לעץ שיזף גדול הבולט בירוק עמוק בערבה הצהובה של הסתיו. הליכה על השביל חושפת עקבות חלקיות כל 10 מטרים אך השביל ברור. השיזף נותן לצבי מזון ומחסה בעונה חמה ויבשה זו. מכאן השביל ברור וממרחק של 500 מטרים היה אפשר לראות את הצבי עומד מתחת לעץ ונהנה מעלי השיזף המלבלבים.

גישוש זו היכולת לאסוף עקבות לידי סיפור. אותו סיפור שהחיה כותבת בצעדיה בשדה. סיפור זה מורכב מהעקבות שסימנו את הנוכחות של החיה אך גם מהסביבה כולה שהשפיעה ומושפעת מפעילות החיה. או אפשר להגיד אחרת כי הגישוש הוא היכולת לקשור יכולת קריאת עקבות והבנת שטח גבוהה לידי תנועה על השביל. מיומנות זו שונה מזיהוי עקבות בכך שהיא שמה דגש על חיפוש השביל ומסתכלת על העקבות בסקאלה של פני השטח לעומת הזיהוי עקבות שדורש יותר התבוננות מעמיקה וירידה לפרטים.  זו חווית שטח ייחודית, אפשר לראות אותה כטיול שסימוני השבילים הם עקבות  הבע"ח עליו אתה מגשש. בכתבה זו ננסה לפרוט את הפרטים הטכניים של הגישוש. ולאחר רכישת ידע בסיסי זה יישאר  לכם לצאת לשטח לרכוש זה זמן וניסיון על השביל.

כיצד להצטייד:  קחו איתכם תיק קטן עם מים וציוד לשהות ממושכת כי בניגוד לשביל מסומן קשה לדעת לאן העקבות יובילו אתכם. הגששות אינה דורשת ציוד מיוחד, ולעיתים חלק מהציוד אף מקשה על הגישוש כמו משקפי שמש. הזווית הטובה ביותר לגישוש הינה זו שבה העקבה נמצאת בינכם לבין השמש. לכן אפשר ללבוש כובע מצחייה על מנת להימנע מסנוור השמש בשעות שהשמש נמוכה. למי שמגשש בלילה כמובן ציוד חובה הוא פנס יד חזק שנוח להחזיק בגובה המותניים. 

אחר אילו חיות כדאי לגשש? פרסתנים הם לרוב הן מושא הגישוש הטוב ביותר. המשקל, חוזק הפרסות שפוצעות את הקרקע (כן גם פרות)  מאפשרים לגשש אחריהן במגוון סוגי קרקעות ומצעים. אך כאשר יש תנאים טובים אפשר גם לגשש בכיף אחרי מכרסמים, נחשים לטאות או בקיצור כל חיה שמשאירה עקבות. תמצאו את החיה שתתן לכם אתגר סביר אל מול היכולות שלכם. למשל לגשש אחרי נמלה על שביל בטון בגשם שוטף זו כנראה משימה בלתי אפשרית.

קצת על בטיחות ושמירת טבע:  היכן מומלץ לגשש? בכל שטח פתוח ציבורי. מיערות קק"ל או שטחי טבע עירוניים כדוגמת הדיונה הגדולה באשדוד. לא נגשש בשמורת טבע מוכרזות. אלו שטחים שנועדו להיות הבית הבטוח של חיות הבר. אם הגעתם אל החיה נשתדל שהיא לא תיראה אותנו ובעיקר לא לייצר סיטואציה מלחיצה בעבורה. חשוב מאוד לשים לב ולהשאיר לבע"ח מקום לברוח (ישנם מינים העשויים להילחץ אם אין להם לאן להימלט) ועם צבאים אנחנו ממליצים לא להגיע לקו ראייה.  זו חיה רגישה ביותר. גישוש לא זהיר עשוי לדחוף אותה למצבים שיגמרו במות החיה.  

Slide2 min

כשאתם מגיעים לשטח יש לאתר עקבות טריות. מומלץ שהן יהיו מהשעות האחרונות. ומכאן נוכל להתחיל ללמוד את הפרקטיקות של הגששות. אותם ניתן לחלק לשלוש: זיהוי עקבות, הליכה על שבילים וחיפוש עקבות בהקשר הסביבתי. בגישוש טוב קיימים כל פרקטיקות הגישוש. התבונה נמצאת בהבנה מתי להשתמש בכל פרקטיקה ומתי לנטוש אותה לטובת אחרת.

עקבות חלקיות - במהלך הגישוש העקבה משתנה כל פעם שאנו עוברים סוגי מצע שונים. לא בכל מקום נראה את כל מתאר העקבה השלם לכן עלינו להכיר את כל מבנה העקבה. לעיתים זיהוי העקבה יהיה רק על פי קווי המתאר, לעיתים על פי קצה האצבע ולעיתים על פי הטופרים או קצוות הפרסות.

tracking 3

עקבות על מצע צמחי  - עקבות על עשב הינם עקבות נפוצות בארצנו. לרוב הם יגיעו גם באזורים שהקרקע אינה חשופה/ קשה מידי להטבעת עקבות. כאשר יש לחות באוויר ניתן לראות עקבות טריות על ידי איסוף הטל על ידי כפות הרגליים או חשיפה של הלחות בקרקע על ידי הרגל. כמו כן כף הרגל דוחסת/שוברת  את העשב לכיוון התנועה במבנה כף הרגל. על דגניים יתכן אף שנראה את הברק של הסיליקה נחשף על ידי השפשוף של הרגל.

עקבות על סלעים – גם פה משקל החיה או הלחות יכולים לסייע. פרסתנים עשויים ממש לפגוע בפטינה/ חזזיות של הסלע ובכך להראות עקבות ברורות גם על משטחי סלע. רגליים שהולכות על קרקע רטובה ישאירו בוץ/חול על הסלע. כאשר יש שטח המלא אבנים קטנות לעיתים התנועה של החיה תזיז אבנים ממקומם ונוכל לראות אבנים הפוכות עם הפטינה שלהם כלפי מטה ובורות קטנים מהם האבנים התגלגלו ממקומם לכיוון התנועה.

tracking 4

זיהוי העקבות מרעש התנועה הכללי- בשטח החיה אינה נעה בחל ריק. פרטים שונים או עקבות של אותו פרט בזמן אחר יכולים לחתוך את השביל עליו אנו מגששים. למקרה כזה יש לנו שתי דרכים טובות לזהות את העקבות של השביל עליו אנו עוקבים. תיארוך עקבות ודגמי תנועה.

תיארוך עקבות: הכרות עמוקה עם האקלים בשטח פעילות של בע"ח נפוצים וכיצד הקרקע מגיבה אליהם יוכלו לשמש לנו ככלים לתיארוך. כל דבר שיוכל לספר לנו על תהליכים פיזיים וביולוגים שהעקבה עוברת יוכל לשמש לנו ככלי לתיארוך. הלחות מחזיקה את גרגרי החול והחרסית וגורמת לעקבה להראות יותר חדה ובד"כ יותר כהה ביחס לעקבות יבשות. יובש מפורר את העקבה מטשטש את השוליים ומבהיר את הקרקע.  רוח מטשטשת רכסים ומשקיעה חומרים בתחתית העקבה. בחול עקבות יטושטשו מהר לעומתם בקרקע חרסיתית עם לחות טובה העקבות יכולות להיראות טריות במשך מספר ימים. עקבות באדמה קפואה ומלוחה מתנפחות עם הזמן. גם מיקום שיפוע העקבה על הצורה שבה היא  תתבלה.  פעילות ביולוגית  יכולה לתת עוד נדברך חשוב בתיארוך העקבה . עקבות בע"ח שונים שעלו או נדרכו על ידי החיה אחריה אנו מגששים עשויים לאפיין את זמן העקבה לטווח של שעות בודדות. דוגמה טובה היא הארודית שפועלת בעיקר שעה לאחר הזריחה ושעה לפני שקיעה.  

מצורפת טבלה ובה פירוט של מיני בע"ח שעקבותיהם מצויים בשפע ויכולים לשמש כסמנים ביולוגים לתיארוך עקבות:

 tracking 1

זיהוי דגמי תנועה:  הכרות טובה עם דגמי התנועה של החיה שאתם עוקבים אחריה יאפשרו לכם לזהות אילו עקבות שייכות לשביל שלכם. לפרטים נוספים ראו כתבה בנושא דגמי תנועה יונקים.

זיהוי השביל – גששות השערתית: לגישוש שמונחה בעיקר על שבילים אנו קוראים גששות  השערתית. על מנת לנוע מהר על השביל אנו יכולים למקד את התבנית חיפוש שלנו באיתור השביל הנכון במקום העקבות. כלומר, נוכל ללכת על השביל ורק למצוא עקבות שיאשרו לנו כי אנו נמצאים על השביל הנכון. בכך יתאפשר לנו להתבונן רחוק יותר ולחפש את העקבות כבר ישיר בשביל שנראה שעליו יש את הסבירות הגבוהה ביותר שהחייה המשיכה והעקבות יהיו לנו לאישור כי אנחנו בדרך הנכונה. כשנראה מולנו התפצלות שבילים נוכל לשער כי החזיר יעדיף ללכת ישר אל השיח ולעומתו הצבי יעקוף בעדינות את השיח.  המבט שלנו יחפש עקבות בטווח של 5-20 מטרים. נחפש בעין את המקום שבו אנו מאמינים שנוכל לאתר עקבות  על השביל והעין תגלה אותם תוך כדי תנועה.

זיהוי שבילים שוחחנו בהרחבה בכתבה שלמה אך בהקשר של הגששות עצמה עלינו בעיקר להבין כי לכל חיה אופי תנועה משלה. חזירים - נעים בקווי ישרים.  צבאים -  יחפשו את השטחים הפתוחים. צבועיים ינועו על דרכי עפר או קווים טופוגרפיים . יתרון שיטה זו הוא במהירות שלה אך היא פחות מדויקת ועשויה להיות בעייתית באזורים בהם הרבה עקבות מצטלבות.

זיהוי התנועה בשטח בהקשר לסביבה – גששות אקולוגית: לעיתים אנו מאבדים את העקבות ולא ניתן למצוא עקבות ברורות בטווח של עשרות עד מאות מטרים. אזי נוכל להשתמש בגששות אקולוגית. כלומר לקחת את הידע האקולוגי על השטח והזואולוגי על החיה והסביבה על מנת לשער את המשך השביל. לכל חיה יש מרכיבי סביבה שימשכו אותה  חזירים – שלוליות/בוץ. צבאים – תחנות הרחה, לבלוב עלים צעירים ופירות בר. כמו כן נוכל לשער כי שביל שיחור מזון יראה שונה משביל חזרה לאתר הלינה ושונה משביל בריחה מרכב חולף. הידע הזה יכול לבנות לנו תמונה משוערת של המשך התנועה של החיה בשדה עם ההשערה הזו אנו יכולים להמשיך ללכת בכיוון ו בשביל המשוער בשטחים גם בהם קשה לראות עקבות לעיתים עשרות/מאות מטרים עד לאיתור עקבות ברורות.  יתרון השיטה הוא בתנועה מהירה גם בשטחים מורכבים בהם לא ניתן לראות עקבות בקצב סביר. החיסרון הוא בחוסר דיוק ובבזבוז זמן בניסיונות חיפוש חוזרים.

לאורך הגישוש עלינו לבנות באופן מתמיד את מפת השביל שהלכנו עליו ואת המסלול המשוער. ככל שרמת הפרטים תגדל כך נוכל להבין יותר טוב את התנהלות החיה ולאתר את העקבות בנקל גם כשנאבד אותם.

tracking 5

כשמאבדים את העקבות :

כל גשש מאבד את העקבות מספר פעמים בגישוש ממוצע גם אם הוא על שטח חולי.  ההבדל איש מקצוע למתלמד הינו הזמן שלוקח להם לאתר את העקבות בחזרה. אם איבדנו את העקבות נחפש אותם באחת משלוש שיטות :

חזרה אל העקבה האחרונה: בתנאים בהם מצע העקבות טוב יתכן שפשוט פספסנו פנייה או דילגנו על עקבה. אזי ניתן לחזור אל מיקום העקבה האחרונה ולבחון שבילים אחרים . היתרון בשיטה זו היא הדיוק . החיסרון הוא בעיכוב שנוצר מהצורך בחזרה אחורה על העקבות.

תפירת השביל:  בתנאים בהם כיוון התנועה ברור, אך קשה לאתר את השביל ולא מוצאים עקבות ברורות כמה עשרות מטרים. ניתן לחפש את העקבות בתנועת תפירה של השביל המשוער בקשתות ההולכות וגדלות ככל שהמרחק גדל. את התנועה נעשה בצירים בהם הקרקע נוחה להטבעת עקבות על להגדיל את הסיכוי בו נוכל לאתר עקבות.  יתרון השיטה הינו בכך שהיא מאפשרת תנועה קדימה תוך כדי חיפוש העקבות. החיסרון שלה הוא בחוסר דיוק  בייחוד אם החיה פנתה לכיוון לא צפוי.

חיפוש 360 – חיפוש נמלה:  כאשר יש קושי באיתור השביל והעקבה האחרונה כמו מסביב לאתר שיחור מזון של חזירים או תחנת הרחה של צבאים ניתן לחפש את השביל שלכם בעזרת שיטת ה360. בשיטה זו מתחילים מהעקבה הוודאית האחרונה ומבצעים מעגלים הולכים וגדלים מסביב לעקבה על שבילים בעלי מצע טוב לזיהוי עקבות. מומלץ להתחיל את ה 360 בסיבוב קצר והדוק. כך אתם מגדילים את הסיכוי למצוא את העקבות מהר . יתרון השיטה הינו במענה  מלא לכל התפתחות של השביל גם בשטחים מורכבים לגישוש  אך היא השיטה הבזבזנית ביותר בזמן.

באיתור עקבות אין שיטה אחת יותר טובה המשניה אלה השאלה מה השיטה המתאימה ביותר לתנאים הנוכחיים.

תנועה בשדה:

קצב : על קצב התנועה להיות מותאם  לקצב שבו אתם מגלים את העקבות . אם תנועו מהיר מדי לא תוכלו לאתר את העקבות בזמן בכך תוכלו לפספס פניות או קטעים בהם ישנה הצטלבות שבילים בעייתית.  תנועה איטית מדי תשאיר אתכם מאחורי החיה . לרוב אין צורך לעצור. גם אם מאבדים עקבות אפשר להמשיך לחפש אותן באחת מהטכניקות שנסקרו ליעיל.

המבט : חייבים תמיד לרדוף את האופק. האופק בגששות הוא הנקודה הרחוקה ביותר שאפשר לראות בה את העקבות. ברגע שנמצאה עקבה על התודעה להמשיך למשוך קדימה אחר עוד ועוד עקבות.

דפוסי התנהלות רגשיים:  גששות טובה באה מתוך ביטחון בתנועה בשטח והכרות עם השביל או החיה איתה מגששים. מאידך עלינו להיות מוכנים לבחון את ההשערות שלנו בכל צעד מחדש. לרוב גששים מתחילים רואים עקבה במרחק וגדלה בנו שמחה על זיהוי העקבה. כך שהמבט נשאר נעול על אותה עקבה ותוך כדי ההתקדמות וברגע שמגיעים אל העקבה אנו נתקעים. למעשה ההתמקדות על העקבה מנעה ממנו להמשיך לחפש עקבות נוספות באופק. רק מתוך הביטחון ביכולת שלך למצוא את המשך השביל (גם אם זה לוקח שעה) נוכל לגשש בתנועה רציפה וחלקה. למעשה אנו כל הזמן זונחים את הבסיס הנוח שלנו (העקבות הברורות) ודוחפים לאבד ולמצוא אותם כשיגרה בסיסית

הגששות היא כמו המסע לחיפוש האמת ברגע שהפסקתה לחפש אותו באופן פעיל קל לאבד את הדרך.

תודה לעודד  ודוידוביץ', לג'ומה אבו-גילדן על ההשראה וקולין פטריק על המסגרת חשיבה.