מקום מפגש

גששות סימנים

 עקבות גירית מצויה
כאשר התחלתי להתעניין בגששות, התבוננתי על העקבות בחולות, גם היום, הנקודה בה אני מתחיל ללכת אחר שביל עקבות, היא המקום בו מנצנצת ומחייכת עקבה ברורה, עם גבולות מוגדרים, לעתים היא כל כך מוגדרת עד שניתן לראות בה את השערות שברגל השועל או הסדקים שברגלו של הכלב.

עפ"י עזיז סוביח הסוג הזה של הגששות הינה הא"ב של הגששות. בספרות היא נקראת גששות סימנים והשאלה המרכזית שלה, היא "מי היה פה ?", היופי במימד הזה של הגששות הוא האתגר שהוא מציב למתחילים ולמתקדמים גם יחד.
 
 
פעמים רבות בעוקבי אחרי הגיריות האהובות עלי , שאלתי את עצמי האם זו גירית מצויה או דורבן או אולי אפילו גירית הדבש . לכולם כפות רגליים עם חמש אצבעות וכרית רחבה ואובלית. התחלתי לחפש מספר שיטות בעזרתן אוכל לסנן את האפשרויות, בכתבה זו אפרוש את הרעיונות שאספתי מספרים ומנסיוני האישי:

להבחין בין עקבה קדמית לעקבה אחורית
 
ההבדלים בין עקבה קידמית לעקבה אחורית עשויים להיות כל כך גדולים שנראה כאילו הם נלקחו משתי חיות שונות.
בכלביים העקבה הקדמית תהייה גדולה יותר בשביל להחזיק את שרירי הלסת. לעומת זאת במכרסמים העקבה האחורית גדולה יותר על מנת לתת כוח לחיה בתנועה. דגם ההליכה העיקרי של המכרסמים הוא (גאלופ), שהם. על כן ההבדלה בין עקבה קדמית לאחורית חיונית על מנת שנדע מה אנחנו מגדירים. עוד שיטה לחיזוק ההבחנה בין עקבה קדמית לאחורית תהייה הכרת דגם ההליכה - שעליו אכתוב בכתבה הבאה.

להעמיק ולאבחן את חלקי העקבה וצורתם.

ניתן לחלק את העקבה של חוליתנים ההולכת על גפיים ביבשה  ל חלקים; ציפורנים, אצבעות, כרית קדמית וכרית אחורית.
הצורה, הכמות והגודל של כל אחד מן המאפיינים הללו יוכלו לתת לנו אבחון מדויק למדי של החיה שהעקבה שלה.
לא אתחיל לפרוש פה את הסיפור האבולוציוני של החוליתנים, אך כתוצאה מכך, ישנן חיות שכל מה שנשאר ברגלם זו אצבע אחת על מנת לנוע במהירות רבה יותר ולחסוך זמן במגע עם הקרקע כמו משפחת הסוסיים.
יש כאלה שניראה את כל כף רגלם מונחת על האדמה כמו עכברים וחולדות שצריכים את כף הרגל המלאה לשימושים שונים כמו טיפוס וליקוט מזון.

 
שלושת החיות בינהן אני מתלבט הולכות על הגבול שבין הליכה על "האצבעות והכרית הקדמית" לבין הליכה על "האצבעות והכרית הקדמית והאחורית". לדורבן יותר מלכולן נטייה ללכת גם על הכרית האחורית שלו.

 עקבות גירית מצויה לחתוליים למשל רגל עם חמש אצבעות, האצבע החמישית גבוהה  כל כך עד שהיא ניכרת אך ורק בעת התגנבות על הקרקע או ריצה מהירה.
לא תמיד נוכל למצוא עקבה יפה ומושלמת מונחת על האדמה לעתים הכרית האחורית אינה נרשמת במלואה ולעתים מתעוותת בשל הלחץ העצום שהחיה מפעילה על האדמה .

הציפורניים של הדורבן אינן שוות בגודלן לגירית המצויה ולגירית הדבש ומצד שני ציפורני הגירת הן גם יותר כהות עקב תפקידן, שהוא בעיקר חפירה בקרקע.
בדורבן, הרגל הקדמית של האצבע החמישית לא תמיד ניכרת ולפעמים אפילו נראית כרגל של חתול גדול אך הציפורניים הארוכות והשחוקות יצביעו שוב לכיוון הדורבן. ברגל האחורית של הדורבן הכריות התחתונות של כף הרגל  בד"כ נטבעות באדמה, כאשר זה קורה, ישנו חריץ המבדיל בין שתי הכריות האחוריות לכל אורכן.

גודל העקבה

זוהי אחת הנקודות בה נפלתי פעמים רבות בגלל מספר סיבות:

  • גודל העקבה משתנה עם סוג הקרקע; באדמה רכה היא גדלה ובאדמה קשה היא קטנה, כיוון ששטח קטן יותר מהרגל נוגע באדמה.
  • אדמה רכה גם נעה יותר בקלות וכל תזוזה עשוייהלהרחיב את העקבה למימדים ששונים מאוד מהעקבה המקורית.
  • עד היום לא ראיתי סטנדרטים ברורים למדידת עקבות היכן מודדים את רוחב העקב הבכרית או בחלק הרחב ביותר? האם למדוד עם הכריות האחוריות שלא תמיד נראות או לא? מהכרותי רוב הגששים מודדים את תחתית העקבה ללא הציפרניים והכריות האחוריות (מלבד במיקרים בהם הכרית האחורית מופיעה לעיתים קרובות כמו קיפוד).
  • זכרים, נקבות ומתבגרים - פעמים רבות רגלו של זאב צעיר יכולה להראות כרגלו של תן ורגלו של אייל כרמל יכולה להראות כזו של חזירון צעיר.
עשינו ניסוי מעניין, נתנו ל 10 אנשים להעריך גודל עקבה עם אותו סרגל על אותה עקבה וההפרשים הגיעו כמעט לסנטימטר שלם!!
בעקבה ניתן למדוד מספר רב של פרמטרים: אורך, רוחב, רוחב כרית, אורך ציפורניים ועוד...
התמונה שהצטיירה לי היא שגודל העקבה הינו פרק מורכב למדי.

הגירית המצויה; אורך העקבה של גירית הדבש הינו בין 60- ל85 מ"מ עם הכרית האחורית(עפ"י נתונים מאפריקה).
אורך כף הרגל של הגירית המצויה מגיעה באירופה, לא עולה על 60 מ"מ, כולל הכרית האחורית .
גודל העקבות שמצאתי היה 55 מ"מ עם הכרית האחורית - דבר שחיזק שוב את ההשערה כי זו הגירית המצויה.
P1050144 (1)

סימני שדה נוספים

רישומי הרגליים בקרקע אינם סימני העקבות היחידים.
גללים ותחנות הרחה נראות בקלות מרחוק ונותנות לנו עוד סימן לחיזוק ההשערה שלנו. לגירית מצויה גללים שהיא מטילה בתוך גומה ולדורבן גללים בצורת צמה או בצורת קליע מוארך מופיעים בבודדים.

שערות הדורבן קוצניות וקשה לפספס אותן. אצל שאר החיות ניתן למצוא את שיערותיהן על מעברי גדרות תייל, מיטות וגזעים המשמשים לגרוד.

החפירות של חיות הבר אופייניות ביותר וקלה הדרך להבחין בין חפירות צבי, שועל או דורבן אך קשה כשמדובר בהבדלים בין גירית מצויה לדורבן.

מאורות הגיריות הפכו לאגדה בזכות גודלן ומספר פתחי המאורה, לכן קל לאתרן ולהסיק כי הן  גירית מצויה. לאומת זאת מסופר כי במקרים רבים נוכל למצוא שועלים במאורות דורבנים ותנים במאורות שועלים.

סימני טריפה טורפים שונים משאירים סימנים שונים על קורבנם - יש המודדים ממש את המרחק בין הניבים בנשיכות שעל הטרף אך לעתים מספיק לראות כי החיה ננשכה באף על מנת להסיק כי אלו היו טורפים כלביים, נשיכה בצוואר ועור מחושף יכול להצביע על טריפה של חתוליים.

בשטח לא נראו קוצי דורבן, הגללים היו חפורים בקרקע עם שאריות כיטין של חרקים ומראה מאורך עם סיום דמוי מצנפת. בדרך נראו חפירות רבות בייחוד מסביב לנשורת עלי המקדמיה. סביב לעצים מתים נחפרו גומות. סביב לגזע בחורף נחפרו בצלים מהשדה. המאורה היתה מפוארת ביותר היא ניצבה על גבעה שנעשתה על ידי הגיריות במשך שנים רבות. למאורה שש כניסות מהן שלוש פעילות ברמה יומית. פעם אחת הגעתי למאורה ומצאתי מחוצה לה עור יבש של חיה קטנה בצבעים שחורים ולבנים תהיתי אם מדובר בטרף או בוולד שלא הצליח לעבור בשלום את השבועות הראשונים לחייו. ביום אחר נתקלתי בסבון  ששכב על קצה המאורה עם סימני שריטות ונשיכות . ובתחילת הקיץ האחרון במהלך טיול עם אחי ראינו שני גורי גיריות צימריים ממהרים למדורה.
כאן נסגרת החידה שפתחה לפני שאלות רבות נוספות -אותן אשמח לחלוק עימכם בכתבה הבאה.